זה הזמן להתעורר”, טרם הבית יתפורר”

זוהי קריאת השכמה אחרונה! אם חפצי חיים אנו, נדרש שינוי עמוק ויסודי בכדי שלא נאבד את המדינה עליה נלחמנו בחירוף נפש .74 שנים

להיות עם חופשי בארצנו, OUT

בחודשיים האחרונים ציינו (בגאווה) שני עשורים למבצע “חומת מגן” בשטחי יהודה ושומרון נגד הטרור הפלסטיני באותם שנים. בזכות מאבק עיקש ונחוש, בצירוף תמהיל של גבורת הלוחמים והלוחמות שנלחמו על הבית, ישראל השיבה את השקט לרחובות. זאת לאחר שהאינתיפאדה השנייה (2000) הקיזה את דמם של למעלה מ-1000 הרוגים ו-5000 פצועים מפיגועי ההתאבדות.
הרבה מים זרמו בנהר מאז ולמרות הניצחון על הטרור, נדמה שהפורעים הפלסטינים, בעיקר בני הדור הצעיר ביניהם (20-30) סבורים שהם יכולים להרים את ראשם שוב. הללו חשים כי זאת העת המתאימה לחסל את “הישות הציונית”. יש לציין כי, קו ישיר מחבר בין חוסר המשילות בהר הבית, כאשר דגלי חמאס מונפים על גביו ללא הפרעה, ודגל אש”ף מתנוסס 10 ימים על כיפת הסלע מבלי שהמשטרה תטרח להסירו, לבין הדרום הפרוע, והטרור הערבי כלפי יהודים בערים המעורבות.
(צילום: ג’מאל עוואד\פלאש 90)
תחושת חוסר ביטחון מרחפת כעננה שחורה מעל אזרחי ישראל מזה זמן רב, ולא בכדי. אזרחים אשר חוששים לצאת לרחובות ולבלות כאילו חזרנו אחורה בזמן לימי האינתיפאדה, 2 עלמות צעירות שמסירות בבעתה את דגלי ישראל מרכבם, מחשש מההמון הפלשתיני המשתולל ברחבי בירתנו הניצחית ירושלים, ואילו הפורעים הערבים חוגגים על חשבוננו באין מפריע.
חוגגים באוניברסיטאות עם דגלי אש”ף, באמצעות פרוטקשן בצפון ובדרום, נהיגה פראית ללא מורא בכבישי ישראל כאילו הם בבעלותם, בתי כנסת עומדים ריקים ערב שבת מחשש מפורעים ערבים, מכות נמרצות חדשות לבקרים הגובלים בלינץ’ כלפי יהודים (בעיקר חובשי כיפות). מרגיש לרגע כאילו חזרנו לגלות לפני 70 ו-80 שנה, מפוחדים וחרדים לגורלנו, על אף שאחרי 2000 שנה בתפוצות יש לנו מדינה חזקה ועצמאית עליה נלחמנו בחירוף נפש.
די להיזכר “בטרור הטיקטוק” שהחל זמן לא רב לפני מבצע “שומר החומות” ואולי סימן את הבאות. למשל אותה תקיפה ברוטאלית שתועדה ברשת כלפי ראש הישיבה בלוד הרב אליהו מאלי, צעירים יהודים שחטפו סטירות לאור יום ברכבת בירושלים, והכול מצולם ועולה לרשת, ממחיש את גודל ההשפלה הלאומית, מעיד כי המילה משילות היא על הנייר ותו לא.
 קרדיט: מקור ראשון. פורעים ערבים תוקפים את הרב מאלי ומעלים לרשת הטיקטוק
כאמור, הפיגוע הנורא באלעד במוצאי יום העצמאות העלה את חמתם של אזרחי ישראל מכל קצוות הארץ שמייחלים לראות תגובה. דם יהודי אינו הפקר! הגיע העת להפסיק את ההשפלה הלאומית והאישית. בעקבות הפיגוע מספר עיתונאים וכלי תקשורת הדהדו ללא הרף שהדרך היחידה למגר את גל הטרור הנוכחי היא באמצעות חיסול מנהיג חמאס ברצועה יחיא סינוואר.
סיכולים ממוקדים הם כמובן כלי יעיל וחשוב במאבק בטרור, אך הם רק כלי אחד מתוך סל הכלים העומדים לרשותנו במאבק בטרור. מעבר לכך, החיסול הממוקד דורש אופרציה מורכבת הכוללת מודיעין מדויק בזמן אמת, תצפיות של מל”טים ושת”פ מורכב עם השב”כ. ראש השב”כ לשעבר, ח”כ אבי דיכטר סבור כי, הכלי הזה חשוב ומשמעותי, אך כאשר אתה מבצע גל רחב של מעצרים, אזי אתה עשוי לשלוף אינפורמציה שלא היית יכול לקבל ממחבל מת..
ולמרות זאת הבעיה הרבה יותר עמוקה מחזרה של מדינת ישראל למדיניות הסיכולים הממוקדים. דרושה קודם כל משילות והרתעה הכוללת שידוד מערכות כולל!! בתוכו עמידה איתנה של כוחות הביטחון ומערכת המשפט שחייבת לתת גיבוי מלא לכוחותינו נגד הפורעים הערבים בערים המעורבות, ונגד אותם בדואים בדרום הפרוע שממזמן כבר שייך רק להם: פרוטקשן, ירי באוויר ללא הבחנה, גניבות, הטרדות מיניות של צעירות יהודיות בנייה בלתי חוקית, פוליגמיה באמצעות “ייבוא” נשים פלשתיניות מהשטחים. אותו הדין גם בפעילות של צה”ל לסכל פיגועים בתוך שטחי איו”ש (כיום בעיקר בצפון השומרון).
שנה עברה מאז פרעות תשפ”א (מאי 2021) ונדמה שלא השתנה דבר מאז, שכן הקמת משמר לאומי שיגן על אזרחי ישראל בערים המעורבות טרם בוצע, משילות בהר הבית אין, סינוואר ודומיו ממשיכים להסית לטרור ורצח יהודים תוך ידיעה שלא יאונה להם כל רע, ומסתבר שהדמוקרטיה ומה העולם יגיד חשובים הרבה יותר מביטחונם האישי של אזרחי מדינת ישראל.
מעבר לכך, לאחר שהרשת געשה בנוגע לחיסולו של סינוואר, התפרסמה הידיעה בתקשורת כי מערכת הביטחון מתנערת מחיסולו של סינוואר מחשש להסלמה ברצועה. התפישה של מערכת הביטחון (הן השב”כ והן צה”ל) היא שיש לבדל בין הזירות באיו”ש לעזה. זאת כמובן הנחה שגויה מהיסוד, שכן אנו עדים לתמיכה הגוברת והעידוד מצד חמאס לבצע פיגועי טרור נגד יהודים מבלי באמת לקחת אחריות על כך. כמו כן, ניתן להיווכח בהתחזקותו של הארגון באיו”ש, בתמיכה הגוברת בו על פני הרש”פ הקורסת לתוך עצמה ולהתעצמותו בדרום לבנון. שגם משם הוא בוחר להגיב ומודע שישראל לא תגבה מחיר כואב על כך. דהיינו, להיות עם ולהרגיש בלי.

הגיעה העת להכרעה של הטרור הערבי

אם חפצי חיים אנו, עלינו לבצע שינויים רוחביים עמוקים. לחתוך בבשר החי. על מנת שהמשפט להיות עם חופשי בארצנו לא יישאר חסר משמעות עוד, עלינו לשמור על צביון יהודי של מדינת ישראל, על הסמלים שלנו. התנ”ך, המנורה, דגל ישראל המכיל בתוכו את המגן דוד ואת הטלית הם חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהאומה שלנו בת למעלה מ-3000 שנה. אל לנו לשכוח זאת.
דגל האויב שמונף על גבי המקום הקדוש ביותר לעמנו לא יכול לעבור בשתיקה והרכנת ראש! וויתור על לימודי התנ”ך וההיסטוריה שלנו הם פגיעה אנושה בחינוך הדורות הבאים (לא צריך תואר דוקטור לשם כך). בנוסף, עלינו למנוע ממערכת המשפט לסנדל את פועלם של כוחות הביטחון שעובדים ללא לאות וללא חת נגד מבקשי רעתנו. לא עוד התרפסות בפני הצד השני המשחר לטרף, והלקאה עצמית כאילו.
“זה הזמן להתעורר” לפני שהבית יתפורר, להישיר מבט למציאות, להפסיק להתגונן ולהתחיל ליזום ולפעול בהתקפיות בכל הגזרות: בתוך הבית, בגבולותינו עם שכנינו ואלו הנמצאים במעגל השלישי. הרכבת טרם עזבה את התחנה, הגיע העת לגבות מחיר מאויבנו הן מבית והן מחוץ!

שתפו את הפוסט

Share on facebook
Share on linkedin
Share on twitter
Share on email

הרשמו לניוזלטר

קבלו הודעה למייל עם כל פוסט חדש.

עוד בבלוג

הזירה שישראל מפקירה לידי אויבנו

המלחמה כיום אינה מסתכמת רק במאבק מזוין, אלא מתנהל קרב נוסף על התודעה, הנרטיב, על רעיונות ואידאות וכן על הלבבות והתחושות של בני האדם. ניתן