הכול צפוי “והרשות” נתונה

ישראל נכנסת לסוף שבוע מתוח בדרום בעקבות הבחירות לפרלמנט הפלשתיני. ככל הנראה יו”ר הרשות אבו מאזן יכריז היום על דחיית הבחירות לפרלמנט, בעוד שארגון החמאס מתנגד נחרצות לדחייה ומאיים, כי ישראל היא זאת שתישא באחריות. לשיטתם, סירובה של ישראל לאפשר את קיומן של הבחירות במזרח ירושלים (שנמצאת תחת ריבונות ישראלית) הינה קו אדום בעיני הארגון. בנוסף, בחמאס מבינים כי זאת הזדמנות פז עבורם להשתלט גם על יהודה ושומרון (שטחי בי) שנמצאת בשליטה של הרשות הפלשתינית. יש לציין, שזהו גם אינטרס איראני שכן המשטר באיראן רואה באיו”ש נקודת תורפה ישראלית.

קרדיט תמונה: רדיו קול חי 93

לכאורה, אבו מאזן דוחה את הבחירות בתואנה שישראל אינה מאפשרת לתושבי מזרח ירושלים לבחור, אך הסיבה האמיתית היא הפיצול הפנים פלשתיני בתוך פת”ח שמתמודד בשלוש סיעות נפרדות. הפיצול עשוי להביא להפסד צורם לפת”ח, בדיוק כפי שאירע בינואר 2006 כאשר התקיימו בחירות לפרלמנט הפלשתיני בעזה שנצבעה בצבע הירוק המזוהה עם החמאס. אבו מאזן מפנים, שבדומה ל-2006 עשויים פעיליו להיזרק שוב מהגגות על ידי פעילי חמאס חמומי המוח.
כצפוי, אז כמו היום, סוגיית הבחירות לפרלמנט מתגלגלת לפתחה של ישראל. באותו זמן, בכירים במערכת הביטחון הישראלית לא צפו את ניצוחנו של החמאס ברצועה לאחר הנסיגה הישראלית ב-2005. כתוצאה מכך, ישראל קיבלה את חמאס מארגון טרור לצבא טרור עם טילים ארוכי טווח המאיימים על עומק ישראל ומנהרות טרור חוצות גדר וכן בלוני תבערה שהביאו לשריפת אלפי דונמים של חקלאים ישראלים.

https://www.youtube.com/watch?v=FW_4uSY2UVE&feature=youtu.be

                            חמאס מנסה להשתלט על יהודה ושומרון

יש לציין, שב-2006 הפלשתינים ביטאו את אי שביעות רצונם  מהפת”ח כנושא דגל המאבק לשחרור לאומי פלשתיני. משום כך, תנועת החמאס זכתה באמון רב מצד רוב רבדי האוכלוסייה השונים הן בדרך התנהלותה כארגון ממושמע, נקי כפיים ומעורה בחברה והן על היותה תנועה רב ממדית ששילבה בתוכה דת ולאום, יכולת צבאית יעילה, תשתית אזרחית ענפה וחיבור לאסלאם העולמי המילטנטי. בהשוואה ל-2006, הרחוב הפלשתיני מביע גם היום שאט נפש מהפת”ח ובעומד בראשו אבו מאזן. על פי סקר לא רשמי שנערך ברצועה, ערב ביטול הבחירות ברש”פ, 32.4% טוענים כי יצביעו לחמאס לעומת 17.2% לפת”ח ואילו 13.9% יצביעו למוחמד דחאלן מראשי תנועת הפת”ח.
הפרשן לענייני ערבים יוני בן מנחם טוען, שדחיית הבחירות היום תחליש באופן ניכר את פת”ח שייתפס בעיני הציבור הפלשתיני כמי שנוהה אחר הממשל בישראל ועושה דברו. מנגד, אז כמו היום תנועת החמאס תתחזק ברחוב הפלשתיני ותצא מאוחדת כשידה על העליונה לעומת יריבתה הפת”ח.

האינתיפאדה הראשונה והמאבק על ההנהגה הפלשתינית

בשנות האינתיפאדה הראשונה, אש”ף (ארגון לשחרור פלשתין) היה מרכז גולה שישראל מנעה מהנהגתו מלשוב ולהתבסס בשטחים. בשל הריחוק, אש”ף חשש מצמיחתה של הנהגה אלטרנטיבית בשטחים, בעיקר לאור העובדה שהן ירדן והן ישראל מעוניינות להצמיח אחת שכזו. מנגד, עמדה תנועת החמאס שהוקמה על ידי השייח אחמד יאסין בשכונת זיתון שבעזה.
תנועת החמאס הייתה הלכה למעשה הזרוע המבצעית של תנועת האחים המוסלמים במצרים. השייח יאסין הוביל קו תקיף נגד ישראל שבראשו עומד דבר אחד בלבד: מלחמת ג’יהאד (מלחמת קודש) נגד ישראל. תנועתו של השייח יאסין קראה תיגר על מעמדו של אש”ף ברחוב הפלשתיני.
מנגד, עמדה תנועת החמאס שהוקמה על ידי השייח אחמד יאסין בשכונת זיתון שבעזה. תנועת החמאס הייתה הלכה למעשה הזרוע המבצעית של תנועת האחים המוסלמים במצרים. השייח יאסין הוביל קו תקיף נגד ישראל שבראשו עומד דבר אחד בלבד: מלחמת ג’יהאד (מלחמת קודש) נגד ישראל. תנועתו של השייח יאסין קראה תיגר על מעמדו של אש”ף ברחוב הפלשתיני.
המרכיב האידיאולוגי בלט בתפיסת עולמה של תנועת החמאס, והוא זה שהשפיע עליה ברמה הטקטית פוליטית. ברמה האסטרטגית ביקשה תנועת החמאס להחליף את אש”ף שהיה בעל אוריינטציה חילונית בייצוג הפלשתינים, בכדי לכונן מדינת הלכה אסלאמית בפלשתין. תפיסותיה האידיאולוגיות של חמאס גובשו לקובץ אחד, קרי אמנת החמאס שהיא למעשה מסמך אנטישמי, אנטי מערבי שקורא להשמדת ישראל.
בספרו “בן החמאס”, מתאר חסן מסאב בו של אחד ממקימי תנועת החמאס, כי האינתיפאדה גרמה לארגון החמאס ולאש”ף לנוע לעבר מסלולים שונים מאוד שנראה שאינם יכולים להיפגש לעולם. מחד גיסא, החמאס הונע על ידי להט דתי ותיאולוגיה של ג’יהאד, מאידך גיסא, לאומיות ומדיניות של כוח אפיינו את אש”ף. ואולם, המשותף לשני הארגונים היה התיעוב והסלידה ממה שכינו “הישות הציונית”.
ניתן לומר אפוא, שארגון החמאס ואש”ף ניהלו ביניהם תחרות על הנהגת האינתיפאדה ותכליתה, אשר באו לידי ביטוי בדרכי התנהגות ופעולה ובאופן ניווטה והכוונתה. שני הארגונים ניסו להימנע מעימות ישיר בכדי לא להיקלע למאבק פנים פלסטיני כדוגמת המרד הערבי בשנים 1936-1939 שהיה חקוק עמוק בזיכרונם.

ויגור זאב עם כבש??

באפריל 2014 חתמו פת”ח והחמאס על הסכם פיוס ביניהם והכריזו בקול תרועה כי תם הפיצול הפנים פלשתיני. ההסכם קבע שהצדדים יקימו ממשלת אחדות בתוך מספר שבועות, אשר תורכב מטכנוקרטים ותהווה בסיס לבחירות ובמקביל לנשיאות ולמועצה המחוקקת. בישראל הרשמית, להבחין מהמצב כיום שבו שומרת על עמימות, הגיבו בטון צורם. רוה”מ נתניהו טען, כי “במקום להתקדם לשלום עם ישראל אבו-מאזן מתקדם לשלום עם חמאס”. שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן הוסיף שלא ניתן לעשות שלום גם עם ישראל וגם עם ארגון שקורא להשמדת ישראל כשהוא רומז לאבו מאזן.
הסכמי הפיוס נשענו על “הסכמי קהיר” (מאי 2011), במסגרתם הייתה אמורה לקום ממשלה סוברנית שבהן ייערכו בחירות בין שני הצדדים, אך בפועל דבר לא קרה. תריסר חודשים לאחר מכן, נפגשו אבו מאזן ובכיר חמאס חאלד משעל בקטאר והצהירו קבל עם ועדה על הקמת ממשלה ועריכת בחירות (“הסכם דוחא”), אך גם הפעם דבר לא קרה.
לפיכך, ב-2 ביוני 2014, הושבעה ממשלת “אחדות” פלשתינית ברמאללה וזאת בשל מצבו הכלכלי הקשה של ארגון החמאס, שבעל כורחו חתם על ההסכם. הממשלה אכן הורכבה מנציגים טכנוקרטיים ורבים משריה לא הכילו אנשי פת”ח או חמאס ובראשה עמד רמי חמדאללה. חמאס היה שרוי בצוק העיתים באותה עת, לאחר ששלטון האחים המוסלמים במצרים נפל, כאשר משטרו של א סיסי סוגר את מעבר רפיח וחונק את תושבי הרצועה. במקביל ללא גיבוי של משטר האייתוללות באיראן ואי יכולת הארגון לשלם משכורות לפעיליו, אילצו את הארגון לחתום על הסכם הפיוס.
בתוך כך, לאחר כינונה של הממשלה החדשה, שולמו משכורתם של כ-70 אלף עובדים בעזה ומתוכם 40 אלף אנשי מנגנוני הביטחון. היתר עובדים במערכות החינוך והבריאות.  משהבינו כי משכורות חודש מאי לא הופקדה קמה מהומה רבתי והביאה לאלימות ברחוב העזתי.
אם נוסיף לכך, את חג חודש הרמאדן שחל באותה תקופה, שכמובן מעלה את סך ההוצאות בבית פלשתיני ממוצע, הרי שסף הסבלנות של הפלשתינים הגיע לקצה. הפתרון: הסלמה מול “האויב הציוני” בכדי להפנות את האש לישראל ולהוריד את גובה הלהבות מהתנהלותו המבישה כלפי אזרחיו שכן בראייתו של החמאס התעצמותו הצבאית קודמת על פני רווחת תושביו.
נחזור ל-2021, המצב היום דומה במובנים רבים לתקופה המקבילה ב-2014, שקדמה למבצע צוק איתן. איום ביטול הבחירות יחד עם טרור “הטיקטוק” כלפי יהודים בערים מעורבות שגלש בעיקר לירושלים מעלה את סף הרתיחה בין ישראל לרצועה. על אף העובדה שחמאס מורתע ואינו מחפש להדרדר להסלמה רחבה ואף לא לסבב בין מספר ימי קרב, לא מן הנמנע שאירוע אחד שיצא מכלל שליטה: בין אם בעוטף/בדרום ובין אם בירושלים יביא לפיצוץ כפי שאירע באירוע חטיפת שלושת הנערים.
יתרה מכך, דחיית הבחירות למועד לא ידוע (הלכה למעשה ביטולן) עשוי להביא את החמאס להגיב בירי רקטות אל עבר ישובי עוטף ישראל ודרום הארץ. בניגוד לסופ”ש האחרון שבו ממשלת ישראל הבליגה באופן מביש על ירי 36 רקטות לעבר העוטף, עליה לגבות מחיר כואב מהחמאס ומהג’יהאד הן באמצעות חיסולים ממוקדים והן בפגיעה קשה בנכסים אסטרטגיים של הארגון.
לסיום, מדינת ישראל הרשמית אינה מתערבת בבחירות לפרלמנט הפלשתיני, או לאיומים המפורשים המגיעים מהרצועה כדוגמת כרזת ענק שנתלתה אמש באחת מכיכרות העיר בדמותו של בהא אבו אל עטא שחוסל בידי ישראל. עם זאת, ממשלת ישראל ואזרחיה זוכרים היטב מה קרה לאחר השתלטות חמאס על הרצועה ב-2006. אין תימה בכך, שעדיף להתמודד עם אבו מאזן באיו”ש שתומך במשפחות מחבלים, מאשר תנועת החמאס שאלימה עשרות מונים ובעלת אוריינטציה לג’יהאד בלב ליבה של יהודה ושומרון.

שתפו את הפוסט

Share on facebook
Share on linkedin
Share on twitter
Share on email

הרשמו לניוזלטר

קבלו הודעה למייל עם כל פוסט חדש.

עוד בבלוג

צדיק ורע לו מחבל וטוב לו

בעיצומו של גל הטרור האחרון, לאחר הטבח המזעזע באלעד, הזדעק המרגל הישראלי יהונתן פולארד וקבל על הרופסות שבה נוקטת ההנהגה בישראל באסירים הפלסטיניים שאינם חוששים